הבת שלי כבר בת שנתיים. אמנם היא נחשבת כבר ילדה “גדולה“, אבל עבורי ועבור בן זוגי, היא עדיין התינוקת שלנו שרק אתמול נולדה. איך קרה כל כך מהר שעברו להן שנתיים? ממש קשה לתפוס…

לנו זה אולי נראה כך, אבל מסתבר שלסובבים אותנו זה נראה קצת אחרת. כל מיני אנשים (ואני לא מדברת רק על ההורים שלנו) מתחילים להגיד בזמן האחרון – “נו, הילדה כבר גדולה, מה עם עוד אחד?” או “היא זקוקה לאח או אחות. ממש רואים את זה”. כל מיני משפטים שיכולים פשוט לשגע…

ומה אם אני רוצה לחכות עוד קצת? ומה עם אנחנו, שנינו, לא מוכנים עדיין לעוד אחד? למה להפעיל לחצים באמצעות רמזים נסתרים או גלויים לגמרי?
לכל מי שאומר את המשפטים האלה להורים צעירים, אני יכולה לומר רק משפט אחד – אתם רוצים? יופי! תעשו לכם אחד משלכם!

מי קבע ששנתיים זה גיל מספיק גדול לילדה, כדי שאמא שלה תחליט שלא מספיק לה מה שיש ושהיא רוצה עוד ילד? מי בכלל יכול לבוא לזוג הורים ולהגיד – “יאללה, מה עם הבא בתור? אנחנו כבר משתוקקים לעוד תינוק קטן בסביבה”.

אז זהו, שבן זוגי ואני לא משתוקקים כל כך לעוד ייצור קטן. לא כרגע. טוב לנו ונהדר לנו עם מה שיש. הלב שלנו מלא מספיק באהבה אדירה, באושר ובחיים, מכדי שנוכל לבוא ולהגיד – “יש לנו מקום לעוד אחד בלב”.

תמיד כשאני רואה אמהות עם שניים או שלושה ילדים קטנטנים, שברור לחלוטין שההפרש ביניהם הוא קטן, אני יכולה רק להוריד בפניהן את הכובע. כל הכבוד להן על היכולות הפיזיות והנפשיות, באמת להצדיע להן!
אבל בואו נודה שגם לאמהות עם ילד אחד, מן הראוי להצדיע. אמנם זה “רק” ילד אחד, אבל בכל זאת זה לא פשוט…

אז כרגע, נכון לעכשיו, אני מרגישה שאין לי מקום בלב לעוד תינוק. כל חדרי הלב תפוסים. האהבה שלי לבת שלנו היא כל כך גדולה שאי אפשר לתאר. אני לא מסוגלת להכיל עוד נפש אחת קטנה. אני מרגישה מלאה מבחינה רגשית ונהדר לי עם זה.

אז זה לא יקרה מחר וגם לא מחרתיים. זה בטוח יקרה, רק השאלה היא – מתי? ולכל אלה ששואלים ומתחקרים, אני יכולה לענות שהם יכולים להיות רגועים ומאושרים עם האוצר הענק והיפיפה הזה שהבאנו לעולם, בן זוגי ואני. הפכנו את החיים של הרבה אנשים בסביבתנו הקרובה למאושרים ולמרוצים.

זהו, זה מה שרציתי להגיד הפעם ואני שמחה שאמרתי…
להתראות בטורים הבאים,
מאיה רוזנצויג

אתם יכולים להקליק לדף הראשי של כל הטורים שכתבה מאיה באתר אמא אדמה – הטור של מאיה