למרות שתופעת מוות בעריסה מתרחשת בישראל רק במקרים בודדים מדי שנה, בעיקר בתקופת החורף, היא מצליחה לעורר חרדה בקרב הורים רבים. על אף המודעות הרבה לקיומה, נותרה תסמונת זו אחד הנעלמים הגדולים של עולם הרפואה, אשר גם לאחר שנות מחקר רבות אינו יודע את הסיבות המדויקות לתופעה ועוד יותר מכך, אינו יודע כיצד למנוע ארועים טרגיים כאלה לחלוטין.

“מוות בעריסה” הינו מוות פתאומי ובלתי צפוי של תינוק בדרך כלל עד גיל שנה, מבלי שמתגלה כל ממצא רפואי היכול להסביר את סיבת המוות. זו גם הסיבה השכיחה ביותר לתמותת תינוקות עד גיל שנה, כאשר כ-90 אחוז מאותם מקרים, מתרחשים אצל ילדים שהינם בני פחות מחצי שנה.

כיוון שאירועי “מוות בעריסה” אינם משוייכים למחלה כלשהי, ניסו מחקרים שונים לבודד גורמים אפשריים אשר יכולים להביא למותו של התינוק. למרות שלא נמצאה הוכחה חד משמעית לקיומו של קשר ישיר בין אותם גורמים לבין המוות, מקובל להתייחס אליהם כאל גורמי הסיכון ואלו העיקרים שבהם:
שכיבה על הבטן – נחשבת לגורם המשמעותי ביותר ולכן מומלצת שינה על הגב בלבד. ההמלצה מתייחסת בעיקר לחודשי חייו הראשונים של התינוק, לפני שהוא לומד להתהפך בעצמו. כמובן שבשעה שהתינוק ער ניתן להשכיבו על הבטן, אך גם זאת בהשגחה בלבד.
הימנעות מעישון בקרבת התינוק – ממחקרים בנושא נראה כי קיים קשר משמעותי בין העישון לבין אירועי מוות בעריסה, ולכן מומלץ להימנע לחלוטין מעישון בסביבתו של התינוק.
הימנעות משינה ביחד עם ההורים – לעיתים אפילו גופם של ההורים עצמם והמצעים הרכים שבמיטתם, עלולים לחסום את דרכי האוויר והנשימה של התינוק ומוטב להימנע מכך.
חימום יתר – מומלץ להימנע מחימום חדר התינוק והלבשתו באופן מוגזם.
מצע קשיח – עדיף על שכיבה על מצע רך.
מציצת מוצץ – על אף הקושי להמליץ באופן גורף על שימוש במוצצים, ניתן לומר כי שימוש במוצץ עד גיל שנה, מפחית ככל הנראה את הסיכון למוות בעריסה.

וכמה מילים גם על שימוש במכשירים מסוג “בייבי סנס“. המצדדים במכשיר זה המותקן במיטת התינוק ומיועד לנטר ולהתריע בזמן הפסקת הנשימות שלו, אומרים כי הוא מקנה להורים ביטחון ומאפשר להם שינה רגועה ושקטה יותר. המתנגדים טוענים כי עדיף שההורים “ישכללו” את האינטואיציות הטבעיות שלהם ויסמכו על עצמם ולא על מכשירים, שלעיתים גם גורמים להם “התקפי לב” בעקבות “אזעקות שווא”…

אם בני המשפחה מזהים מצוקת נשימה אצל התינוק במהלך שנתו, או שעורו מכחיל ממחסור בחמצן, יש להעיר אותו מייד, אבל גם זאת לא תוך תנועות מוגזמות והסטריות אלא ע”י ניעור קל למשל. ברוב המקרים הדבר יביא להסדרת הנשימה.

לסיכום – ראוי להיות מודעים לתופעה ולגורמי הסיכון שלה מחד, ומאידך יש לזכור כי מדובר בתופעה נדירה למדי, שאינה צריכה לגרום להורים לפחדים ולחרדת יתר אשר עלולים לפגום בהנאה שלהם מגידול הילדים בחיי היום יום.
על מנת להגביר את ביטחונם של הורים לתינוקות רכים, אבל לא רק לשם כך, אני ממליצה להשתתף בסדנאות החייאה ועזרה ראשונה לתינוקות וילדים, בין אם כבר במהלך ההריון ובין אם בשבועות הראשונים לאחר הלידה. רצוי שהסדנאות תהיינה כאלה שבהן יינתן מספיק זמן לכל הורה לתרגל את פעולות ההחייאה ולהתנסות בה באופן מוחשי.
שפע בריאות טובה לילדיכם ולכם.

שרי קרוכמל – מרכז אמא אדמה