על תורת היוגה

המילה יוגה נובעת מהשורש בסנסקריט 'yuj' אשר משמעותו היא לחבור ולכוון את תשומת הלב של האדם לתנועה הפנימית שלו. תורת היוגה החלה בהודו העתיקה לפני יותר מ 3,500 שנה. היא הוזכרה לראשונה ב"וודות", הטקסטים הקדושים בהינדואיזם בסביבות 1,500 לפני הספירה.

הפילוסופיה של היוגה תוארה לראשונה על ידי החכם פנטז'לי (Pantajali) במאה השנייה בטקסט הקלאסי: "הסוטרות של היוגה". המטרה של מסורת עתיקה זו היא השקטת התודעה הסוערת ואיחוד הגוף, ההכרה והרוח בחיפוש אחר בריאות, מודעות עצמית והגשמה רוחנית.
היוגה צמחה מתוך הפילוספיה והדת ההינדית, אך התרגול של היוגה אינו דורש אמונה דתית או רוחנית כלשהם. אחת מהתפיסות הבסיסיות של ההינדואיזם היא שכל היצורים החיים לכודים במעגל של מוות ולידה מחדש, הקרוי "סמסרה".
על מנת לשבור את אותו גלגל ולהשיג "מוקשה", כלומר שחרור ואושר, על האדם לתרגל יוגה. לכן משמעות המילה יוגה היא איחוד וחיבור בין הגוף להכרה ובין היחיד לנשגב ובאמצעות מדע זה מגיע היחיד אל האמת ואכן מטרת כל אימוני היוגה היא להשיג את האמת ,שבה נשמת היחיד מזהה עצמה עם הנשמה העילאית או עם אלוהים ((Collins, 1998.

לפי היוגה ישנן חמש דרכים שונות להגיע אל אותה מטרה:
דרך הקארמה יוגה אשר שמה דגש על פעולה נכונה ועל חיים של נתינה לזולת.
דרך הרג'ה יוגה, אשר מדגישה את תרגול המדיטציה והשליטה בהכרה ובמחשבות.
דרך הבהקטי יוגה, זוהי דרך הדבקות והתפילה וההודיה לאלוהים.
דרך הניאנה יוגה, אשר בה בוחר השואף הרוחני ללמוד טקסטים רוחניים וקדושים.
דרך ההאתה-יוגה, אשר נחשבת חלק מהרג'ה יוגה היא הדרך המקובלת והמוכרת ביותר כיום, אשר לה ניתנת העדפה בפילוסופיה של היוגה . צורה זו מייחסת חשיבות רבה לגוף הפיסי שהוא הכלי של הרוח ופעילותה. טוהר ההכרה אינו אפשרי ללא טוהר הגוף,שבו הוא פועל וממנו הוא מושפע. ולכן יש חשיבות רבה לתנועתו של הגוף ולשליטה על הנשימה החיונית (שיבננדה 1996).
מטרת תרגול האתה יוגה היא לפתח את היכולות הפיזיולוגיות, רגשיות ורוחניות של כל אדם.

פטנז'לי ומורים אחרים ליוגה פרשו דרך בת שמונה זרועות ('אשטנגה יוגה') המובילה למודעות גבוהה ולהארה. כל שמונת השלבים הם עצמאיים אך גם תלויים זה בזה. ההתפתחות של המתרגל בכל שלב מאפשרת התקדמות לשלב הבא.
אותה הדרך היא כמו סולם של התפתחות וכוללת את השלבים הבאים ((Iyengar ,1990:
"יאמות וניאמות" - עקרונות אתיים לחיים של התנהגות חברתית ואישית כמו לא לגנוב, לא לפגוע באף יצור חי ואמירת אמת.
"אסנות" - תנוחות גוף סטטיות, אשר מגבירות את זרימת הדם בגוף, מותחות את השרירים ומגבירות את העירנות והאנרגיה בגוף ומאפשרות זמן להתבוננות פנימה וכהכנה לישיבה ממושכת במדיטציה.
"פראנהיאמה" - תירגול תרגילי נשימה המעצימים את הפראנה שהיא אנרגיית החיים בגוף. שליטה זו בנשימה מביאה לשליטה במחשבות.
"פראטיהארה" - תירגול של כינוס החושים פנימה.
"דהארנה"- ריכוז ההכרה בנקודה אחת.
"דיאנה" - מדיטציה והשקטת התודעה.
"סמדהי" - זוהי המטרה הגבוהה ביותר של התירגול, השגת הכרה צלולה ובהירה.

היוגה היא דרך להשגת הרפיה גופנית ומתוך כך יוצרת שקט נפשי. יוגה מביאה את הגוף למצב של שיווי משקל הרמוני עם כוח הכבידה, שגופנו נתון תחת השפעתו. האסנות והנשימות מלמדות כיצד להרפות מתיחות ונוקשות מיותרים במפרקים ובשרירים של גופנו ללא כוח או מאמץ (Balaskas, 2004).

לפי פטנז'לי האסנה היא למעשה תנוחה סטטית. בזמן שהייה באסנה המתרגל עסוק בהקשבה לנשימה ולתנועה הפנימית המתרחשת בתוכו, ומתוך כך נוצרת יציבות ונוחות של הגוף וישנה חוויה של שחרור ופתיחה של הגוף. ההגדרה היוגית למצב של סטרס היא של מצב רגשי שעשוי להיות מופעל על ידי גורמים שונים, אצל אנשים שונים ובו התודעה מהירה וקופצנית, דבר המשפיע על המתח הפיזי.
היוגה עוסקת פחות בחיפוש אחר הסיבות לאותו מתח ויותר בבדיקת מצב התודעה בזמן המתח. המטרה הגבוהה של תרגול היוגה היא להשקיט או להגביל את תנודות ההכרה ועל ידי כך להפחית רמות של סטרס.

תרגול ההאתה-יוגה נעשה פופולארי במהלך ה-30 שנים האחרונות במיוחד בארה"ב ואירופה ככלי להפחתת מתח. ישנם מיליוני אנשים המתרגלים יוגה בכל העולם ולמרות זאת מעט ידוע לגבי ההשפעות הפיסיולוגיות והפסיכולוגיות של התירגול.
נעשה מחקר אחד בגרמניה על ההשפעה של תירגול היוגה על נשים בריאות. במחקר זה נמדדו לחץ הדם, קצב הלב ורמות הורמונאליות של נשים שתרגלו יוגה וכמו כן היתה בדיקה באמצעות שאלונים לגבי ההשפעה הרגשית של התרגול עליהן. במקביל הייתה קבוצת ביקורת של נשים שנתבקשו לקרוא ספרים בצורה נוחה. הממצאים לא הראו הבדלים מהותיים בין הקבוצות ביחס לרמות הורמונאליות ולחץ דם, אולם בקבוצת מתרגלות היוגה הייתה האטה בקצב הלב של המתרגלות, לעומת קבוצת הביקורת.
כמו כן הנשים שתרגלו יוגה הביעו יותר סיפוק מהחיים, פחות התרגשות ואגרסיביות ופחות תלונות סומטיות ורגשיות. המימצא המעניין ביותר היה שהנשים שתרגלו יוגה הראו בסוף הניסוי יכולת גבוהה יותר להתמודד עם מצבי מתח ומצבי רוח משתנים (Schell, 1993).

במחקר אחר נבדקו ההשפעות של התירגול על זמן תגובה, נשימה, עמידות וכוח שריר. החוקרים גילו שלאחר תירגול יוגה במשך שנים-עשר שבועות, זמן התגובה השמיעתי והויזואלי של המתרגלים התקצר, כמו כן היה שיפור משמעותי ביכולת הנשימה שלהם, ביכולת עצירת הנשימה ובכוח השרירי (Madanmohan , 1992).