מסתבר שיש גם לידות כאלה. לידות פשוטות שבהן הכול הולך חלק.
זהו סיפור של לידה, לא קצרה מדי ולא ארוכה מדי, לידה כזו שהיא… ממש בדיוק “לפי הספר”, כזאת שהתפתחה בצורה הכי נכונה שאפשר, כשהגוף נענה באופן כל כך מדויק והכול פשוט זורם.

את ר’ ואת ל’ הכרתי שבועות ספורים לפני מועד הלידה. זוג צעיר בגיל, אך וותיק בזוגיות שלו. וותק בזוגיות הוא ללא ספק דבר שיכול לתרום תרומה חיובית בתהליך הלידה.
החיבור בינינו היה מיידי, וכבר באותו יום החלטנו שאת המסע שלהם ללידה נעשה ביחד.

ר’ רצתה לידה טבעית. כבר במפגשי ההכנה ללידה ראיתי שמדובר בבחורה שמאוד מחוברת לקרקע. יודעת בדיוק מה היא רוצה, אבל גם מבינה את המשמעויות של לידה, מה שבעצם אומר שהיא מוכנה לשחרר את תסריט הלידה ולתת לדברים להתפתח כפי שהם.

לדעתי אחת הבעיות של הלידה בעידן שלנו הוא הצורך הגדול שלנו לשלוט בתהליך. התרגלנו לכך שהדברים קורים לפי הרצון שלנו ולפי לוח הזמנים שלנו, בעוד שהלידה “משום מה” לא עובדת כך. לידה היא תהליך שמצריך המון סבלנות, היא תרגיל נפלא באיך לאבד שליטה.
במהלך שנותיי כדולה גיליתי שככל שהצורך בשליטה גדל, כך קשה יותר ללידה להתפתח ולהתקדם. גיליתי שר’ נמצאת בדיוק במקום הזה שבו היא מוכנה לשחרר את השליטה בלידה ולתת לה להתפתח בזמן ובקצב שלה.

חיכינו בסבלנות לרגע שבו הכול יתחיל. אלו הם לרוב ימים לא פשוטים אצל נשים לקראת לידה. לא משנה אם מדובר בלידה ראשונה או רביעית, אלו הם ימים של ציפיה ושל דריכות. ההמלצה שלי לימים האחרונים של ההיריון היא לעשות דברים מהנים. לעשות את כל הדברים שסביר להניח לא ניתן יהיה לעשות בשבועות שאחרי הלידה: לצאת לבילוי זוגי במסעדה או סרט, לעשות טיולים רגועים ונעימים בים או בפארק, לקבוע טיפולי רפואה משלימה מפנקים או טיפולים קוסמטיים מענגים, לצאת לבלות עם חברות ועוד כיד הדמיון הטובה. הרעיון המרכזי הוא להקדיש יותר זמן לדברים כיפיים ופחות זמן לציפייה דרוכה.

אלו ימים שבהם הקשר עם הדולה הוא מאוד חשוב. תפקיד הדולה הוא לתמוך ולחזק שאכן הדברים יקרו בזמן שלהם. זהו זמן שבו יש מעקב הריון במרכז לבריאות האישה או אצל רופא נשים ועולות שאלות רבות ומגוונות. דולה יכולה לעזור לעשות קצת סדר ולתת מענה לשאלות שעולות.

את הטלפון שמבשר שמשהו מתחיל, קיבלתי בבוקר יום חמישי. מסתבר שכבר בלילה התחילו צירים, צירים שהם עדיין מאוד נסבלים אבל הם שם כדי להישאר. ר’ נשמעה רגועה מאוד ושמחה על שהתהליך התחיל באופן ספונטאני. ההמלצה שלי בשלב הזה הייתה להמשיך את החיים כרגיל. לא ללכת לעבודה אבל עדיין לא להתייחס לכל עניין התזמונים.
ר’ ובן זוגה החליטו לצאת לארוחת בוקר וסיבוב ולעדכן בהמשך מה קורה. גם אני החלטתי להמשיך את היום כרגיל אבל מאותו רגע תיק הלידה שלי היה צמוד אלי.

היה מדובר בצירים מאוד התחלתיים – השלב הלטנטי – שיכול בקלות לקחת כמה שעות.
בצהריים דיברנו והתעדכנו שוב. הכול היה תקין. ר’ הרגישה היטב את תנועות העובר, הצירים קצת התגברו אבל היא התמודדה היטב. לא היו עדיין צירים שהצריכו מעבר לבית יולדות. ההמלצה שלי בשלב הזה הייתה לעשות מקלחת טובה וארוכה ולנסות לנוח. הרי היא תצטרך את הכוחות שלה להמשך. המלצתי לה להחשיך את הבית ולתת לעצמה לשקוע להרפיה. כל הדברים הללו נועדו בעצם לעזור לגוף להפריש את הורמון האוקסיטוצין, ההורמון שאחראי על תהליך הלידה גם במובן של ייצור צירים, אבל גם במובן הרגשי הוא מאפשר לאישה להיכנס לבועה שלה ולהתמודד טוב יותר עם הצירים.

הדברים עדיין התנהלו ברוגע יחסי. לאחר מנוחה המלצתי לר’ לראות איך היא מרגישה בתנוחת עמידת שש. תנוחה שיכולה לשפר את התבססות התינוק באגן ואולי לעזור לה לעבור סוף סוף מהשלב הלטנטי לשלב הפעיל של הלידה.
בסביבות השעה 5 כבר התחיל התהליך להיות יותר רציני. צירים שכבר דרשו את מלוא תשומת הלב של ר’, ול’ היה שם כדי לעזור לה להתמודד בעזרת תנועתיות ועיסויים בגב התחתון, כפי שתרגלנו במפגשים שלפני.

בשלב הזה כבר היה ברור שבזמן הקרוב נתחיל להתארגן למפגש שלנו. אני יצאתי כבר לדרך כי הייתה לי נסיעה קצת יותר ארוכה. ביקשתי מר’ שתעדכן אותי מהדרך האם ברצונה להיפגש בבית היולדות או שהיא מעדיפה שאגיע אליה הביתה לעזור להעביר את הצירים כדי להגיע בשלב יחסית מתקדם לחדר לידה.
תוך כדי נסיעה חשבתי לעצמי שעדיף כבר להיפגש בבית היולדות כי בשיחה האחרונה נשמע לי שר’ מתקרבת בהחלט לשלב הפעיל. האמנתי שתגיע עם פתיחה של 4 – 5 ס”מ מה שיאפשר לה לעבור בזריזות את תהליך הקבלה לחדר לידה.
התקשרתי לשמוע מה החליטו הזוג המדהים שלי. גם הם כבר יצאו לדרך. שמחתי מאוד שהתחושות שלנו היו דומות.

בבית החולים אבוי – שיפוצים במגרש החניה. היה זה נס משמיים שאפשר לי למצוא מייד חנייה קרובה לבית היולדות. מסתבר שהגענו ממש יחד ויכולנו להיכנס יחדיו לחדרון הקבלה בו עושים מוניטור.
ר’ הייתה מדהימה. רגועה, מחייכת, נושמת בכל ציר. ראו עליה שהיא מתקדמת מאוד. הצירים היו תכופים ויפים. ההתמודדות של ר’ מעוררת השראה. מוניטור קצר, בדיקה של המיילדת והפתעה גדולה – פתיחה של 9 ס”מ. אחרי שלב לטנטי ארוך ר’ עשתה שלב פעיל זריז במיוחד… טוב שלא נסעתי להיפגש אתה בביתה.

מהר מהר צריך להתארגן למעבר לחדר לידה. רצתי להביא מדבקות בזמן שר’ נשענה על בן זוגה, המופתע אך הרגוע. נכנסנו במהירות שיא לחדר הלידה. בשלב הזה הצירים היו תכופים ולא קלים להתמודדות. מה שהכי הקל היו עיסויים עם שמן בגב התחתון. המיילדת הציעה לפקוע את המים. ר’ העדיפה לתת לגוף המדהים שלה להמשיך לבד את התהליך ובהתייעצות איתי החליטה להימנע מהפקיעה. זה אפשר לה את העוד כמה דקות להבין ולהסתגל לדינאמיקה של חדר הלידה ולעליית המדרגה בעוצמות של הלידה.
זהו שלב שבו אישה זקוקה להמון תמיכה פיזית להתמודדות עם הצירים ומצד שני לעידוד למציאת התנוחות שמתאימות עבורה, כדי ללדת בדרך הכי נכונה בשבילה. במקרה הזה כל ניסיון לשכב על הגב היה בלתי אפשרי, מה שקצת התנגש עם המוניטור שאמור לקרוא את הדופק העוברי.

די מהר הגיע הדחף ללחוץ. הדחף המופלא שמאלץ את הגוף ללחוץ החוצה את התינוק. בלידה טבעית כאשר הדחף מורגש היטב כל מה שצריך הוא להיענות לו, שהרי כידוע הגוף יודע את עבודתו היטב. גם התינוק יודע…
כמה לחיצות ותינוקת מקסימה הגיעה לעולם.
אין לי ספק שהיכולת של ר’ להיות קשובה לגופה ולשמור על רוגע, הייתה סוד ההצלחה של הלידה הזו. הזוגיות התומכת החיבור הגדול בין בני הזוג הביא אותם להתמודד בכוחות עצמם עם התהליך. אני מאמינה שההתמודדות המשותפת הזו חיזקה את הכוחות של שני בני הזוג ואת האמונה שלהם בעצמם, שלא לדבר על כך שאישה שעברה חווית לידה כזו מקבלת כוחות אדירים להמשך הדרך…

אגב, גם הדולה שמלווה לידה כזו, מקבלת חיזוק לקראת לידות ארוכות יותר ומסובכות יותר וזוכרת את מה שלמדה והתנסתה, שהגוף באמת יודע ללדת ושתפקיד המלווים הוא פשוט לאפשר לגוף את הקצב שלו ואת הזמן שלו ובכלל, את כל הסיפור הזה כתבתי מתוך המון כבוד והערכה לכוחות המופלאים של הגוף האנושי.
מזל טוב כמובן לר ול’, תמשיכו ליהנות מהתינוקת החמודה שלכם.

באהבה
סיגל מנדל – דולה ומדריכת הכנה ללידה
הדף של סיגל באינדקס הריון ולידה של אמא אדמה – סיגל מנדל