.
חדשות

ברוכים הבאים לאמא אדמה

המתחם שלנו ברחוב הבנים סגור.
קורסי הכנה ללידה עם שרי המיילדת ממשיכים כל העת. להרשמה השאירו פרטים בטלפון
09-7408693 או סמסו ישירות לשרי 050-7950411 והיא תחזור אליכן בהקדם.
לקניית אלופירסט בהוד השרון ברוב שעות היממה וגם בסופי שבוע סמסו 050-7950410

לקנייה מקוונת ומאובטחת באתר החברה (מחירים מסובסדים למשלוח עד הבית) הקליקו קניית אלופירסט באינטרנט

שרי קרוכמל, פרט להיותה מנהלת אמא אדמה היא גם מיילדת בית. לפרטים הקליקו מיילדת בית

לתיאום עם שרי סמסו 050-7950411

אצלנו ניתן להשיג: תרסיס אלופירסט לאחר לידה, כריות הנקה, פארטוקל (קל לידה) ועוד. לתיאום קניה בהוד השרון 050-7950410

יצירת קשר
שם:
דוא"ל:
טלפון:
פרטים:
הרשמה לניוזלטר
יש להקליד את הספרות והאותיות כפי שמופיעות בתמונה
הטלפון של אמא אדמה
 09-7408693
שרי 050-7950411 (עדיף לסמס)
הקורסים מתקיימים בימי שישי בבוקר ובימי שני בערב.
השאירי פרטים בטלפון 050-6944687 ושרי המיילדת תחזור אלייך.
יש כבר אלופירסט בתיק לידה שלך?

כאן תוכלו לקרוא על תרסיס אלופירסט המבוסס על אלוורה, המקל, מחטא ומסייע בהחלמה בעקבות קרעים או חתכים בלידה, או לאחר ניתוח קיסרי - ספריי אלופירסט

לקניית אלופירסט בהוד השרון ברוב שעות היממה וגם בסופי שבוע סמסו 050-7950410

לקנייה מקוונת ומאובטחת באתר החברה (מחירים מסובסדים למשלוח עד הבית) הקליקו קניית אלופירסט באינטרנט


אהבתם? סמנו אהבתי... תודה.
 

סיפור לידה של רועי

הלידה של רועי - סיפור של לידה מצויינת...


אילה, רותי, שרי וצביקה יקרים,


הנה שוב אני כותבת ומעבירה לכם לפרסום סיפור לידה שלי, הפעם סיפור הלידה השלישית של רועי בני היקר.
אשמח שתפרסמו את הסיפור באתר של אמא אדמה, כדי לספר ולשתף הריוניות רבות ככל האפשר, בסיפור הלידה המעולה שנפל בחלקי.


עינת אברהם



סיפור הלידה המצויינת של רועי

שבוע 38 להריון הגיע, זה השבוע בו ילדתי את יעל ואת עידו (אחת הלידות הייתה בשבוע 38 + 3 ימים והשנייה 38 + 5 ימים). מעניין מאוד האם זו תהיה סדרה חשבונית? האם העובר יצא לאוויר העולם בשבוע 38 + 1 או 38 + 7, שזה למעשה כבר שבוע 39? (ספויילר: רועי בחר באפשרות השנייה)

הנה זה בא...
אני כבר כמה ימים לא הולכת לעבודה, די עייפה ומקפידה על תרגול יוגה יומיומי, מחכה ומצפה, מתרגשת ומתמודדת עם אי-הודאות, מתי זה יקרה?? בבית הכל מתנהל כבשגרה, יום רביעי 5 בנובמבר, אמיר, בעלי, בחופש ואנחנו פותחים את הבוקר בארוחת בוקר בבית קפה, אוכלים שקשוקה ומתבדחים על כך שבבוקר יום הלידה של עידו אפילו אכלתי שקשוקה...
אנחנו משוחחים על הסידורים בדירה החדשה אותה שכרנו ואליה נכנסנו כמה ימים קודם לכן, מזל שהספקנו לעבור לפני הלידה. אחר הצהריים אצל הילדים יש חברים, כלומר יש 4 ילדים בבית.

אחה"צ אני מתחילה להרגיש התכווצויות ולא ברור לי מה קורה. נשכבת קצת לנוח, ומדווחת לאמיר שמידי פעם ממש באופן לא סדיר לחלוטין, יש התכווצויות מורגשות אך כלל לא כואבות. אני מוציאה את הדפים עליהם כתבתי את ההמלצות ללידה ומשננת את הטיפים הכתובים עליהם. ההתכווצויות לא כואבות בכלל. אין לי מושג אם זה זה או עדיין לא, בכל זאת 4.5 שנים עברו מאז חוויתי צירים בפעם האחרונה...

בשלב מסויים החלטתי ללכת להתקלח וכך עשיתי. אמיר המשיך להתעניין האם התחושות נמשכות. כשעניתי שכן, מיד אמר: "בואי נצלצל להורים של החברים שאצלנו שיבואו לאסוף אותם ומיד צלצלי להורייך שיגיעו כדי שנוכל לצאת מיד כשנצטרך". אמא שמעה אותי סביב 17:00 ואמרה בהתרגשות: "יאללה, היום את יולדת". אחותי בהתרגשות רבה איחלה הצלחה ודאגה לשמוע מה התרחש וללוות אותי כל הדרך. האמהות של החברים מיהרו לבוא לאסוף ואיחלו לי בהצלחה בעיניים מלאות הבעה של: "לא הייתי מתחלפת איתך עכשיו". אמא הגיעה ואחריה גם אבא.

צירים בבית – מאתגר באימונים, יודעים מה לעשות בשעת אמת
הערב התקדם לו ואני ממשיכה לקבל את הצירים ולארגן את הילדים לשינה יחד עם אמיר ואמא שלי. אני יושבת על כדור הפיזיו הגדול, נושמת ומבצעת את כל התרגילים שלמדתי משבוע 14 בשיעורי היוגה אצל אילה גרוסמן ב"אמא אדמה". אין כמו להתכונן יותר מחצי הריון לרגעי הצירים, הגוף כבר רגיל ויודע היטב את העבודה. חוויתי מה שאילה אמרה – אין צורך לשנן או לזכור בראש, הגוף יודע!

באחד הצירים נעמדתי תוך הישענות על הקיר, המצח נשען על היד שלי, יעלי (בת השבע וקצת) ראתה אותי כך ואמרה: "אמא אם את כבר עומדת כך, תספרי ואני אתחבא", אמיר קילח את עידו (בן הארבע וחצי) שסיפר שקר לו והוא רגיש. באותו לילה עשה פיפי במיטה והעלה חום למשך שבוע ימים. הרופא הכריז, אין לילד כלום, זה גוף-נפש בשל לידת האח...

הזמן התקדם ואני התחלתי להרגיש כאב מרוח, דמוי כאבי מחזור בין ההתכווצויות. מסתמן יותר ויותר שזה זה! עוד כמה ארגונים אחרונים לתיקים שמחכים ארוזים כבר כמה ימים ותכף יוצאים מהבית. יעל, שהדבר האחרון שמעניין אותה זה אנחנו, ההורים, כאשר סבתא וסבא נמצאים, פרצה בבכי והביעה דאגה: "ואם אני אתגעגע אליך?" ממש היה קשה לה להירגע. אפילו הרעיון לישון במיטה שלנו עם סבתא לא הרגיע אותה.

זזים לבית-החולים
אז עם ילד שאוטוטו מעלה חום וילדה מתייפחת מרה עזבנו את הבית. למזלי הצלחתי לשחרר ולא לחשוב מה קורה איתם בכל רגע. בחרתי להתרכז בעצמי. חברה קרובה שלי, תמרה, שהתה בחו"ל, כתבתי לברכה בן עמי ולאורית, חברה נוספת, על הצירים אותם אני חווה ושאנחנו בדרך. מיד קיבלתי ברכות וחיזוקים ומחשבות חיוביות ומעודדות. הצצתי בשעון – 20:28 כשיצאנו מהבית לכיוון בית-חולים "מאיר" בכפר-סבא. בשעת ערב זאת, אין תנועה רבה, למזלי.

ביקשתי מאמיר להחנות רחוק, לא בחניון של בית-החולים, "אני רוצה ללכת הרבה ברגל"  וכך הוא עשה... ואני... אני מתרגשת, הולכת אל הלא-נודע (על אף שזו הפעם השלישית) נושמת עמוק, עוטפת את הכרית עם הריח של הבית ומתחילה ללכת, כל כמה צעדים עוצרת ונשענת על פנס רחוב כאשר חווה ציר. מתלבטים אם להביא את הכדור פיזיו ואת מזרון היוגה, אמיר מחליט להשאירו ברכב.

כך אנו מתקדמים לאיטנו אל עבר הכניסה לבית-החולים. אמיר צועד לצידי מחבק ומחזק אותי כל הדרך, אני מרגישה שהוא בהתנהגותו, נותן לי כוח, אישור לעשות מה שמתאים לי, מה שעוזר לי, אפילו שזה אמצע הרחוב. בזכות החיבוק והחיזוק שלו, אני מצליחה להתכנס פנימה ולהתרכז במה שעובר עלי ועל העובר שבבטני.

מיון יולדות – "תנו לי רק חדר לתרגל יוגה בצירים"
עוד ציר ועוד אחד והנה אנו בכניסה למיון יולדות. אחרי קליטה מהירה אנחנו מתקדמים לעבר הכניסה לחדרי הלידה, "עינת" אני שומעת קריאה מכיון חדר ההמתנה, הייתה זו פגישה מפתיעה עם מארק, חבר מהעבודה ואשתו... עולם קטן. המיילדת קיבלה אותי ועל השאלה כמה כואב לך בין 0 ל-10 עניתי 3. אז ביקשה שנמתין בחוץ. אמרתי לה שאני מבקשת לקבל חדר כדי לתרגל את תרגילי היוגה בזמן הצירים. "אני לא זקוקה לשום דבר מכם כרגע, פרט לחדר", אמרתי ויצאתי לשירותים. כשחזרתי, מיד קראה בשמי: "עינת אברהם – לחדר 3".

אמיר יצא לרגע, כך שמארק חברי שמח מאוד לעזור לי לסחוב את התיקים. בחדר המוניטור המשכתי לנשום ולתרגל את שיטת התחנות היעילה והמוצלחת שתרגלתי במשך ההריון: עמידת שש, הישענות על קיר, ישיבה על כדור הפיזיו אותו קיבלתי ביחד עם יחס חם ואמהי מהמיילדות שסבבו אותי. שוב, בפעם השלישית, הרגשתי בבית החולים "מאיר" שמתייחסים אלי כאילו הייתי הבת שלהם!  עשיתי חוקן ומקלחת קצרה (מים ואני זה לא ממש זה), ההליכים של קבלה ללידה התקדמו ונמצאתי עם פתיחה של 4 ס"מ. לא רע בשביל התחלה! זהו, זה זה בטוח.

כאשר המיילדת התכוננה לבצע את בדיקת המוניטור אמרתי: "רק לא בשכיבה על הגב, בבקשה" ענתה: "ממש לא, את יכולה לשבת על הכדור" ממש שמחתי ואכן כך היה, המיילדת ואני התחבקנו בהתרגשות בעודי יושבת על הכדור תוך כדי שהיא אומרת" :תהיה לך לידה מהממת, אני בטוחה בזה". על המיטה הייתי רק בעמידה על שש. הגוף שלי חווה צירים בתנועה או בעמידה במצב שאני מסוגלת לנהל את הכאב, כמו ששרי המיילדת מ"אמא אדמה" לימדה אותי (עוד לפני הלידה של עידו, לפני למעלה משבע שנים), לעומת שכיבה על הגב - אז מבחינתי, הכאבים בלתי אפשריים מעל ומעבר ליכולתי לעמוד בהם.

ההתרגשות והכאבים עולים לשיאים חדשים עם כל ציר. אני נושמת ולא חושבת על הציר הבא. מצאתי את הכוח להיות כאן ועכשיו, בציר לנשום ולזוז כמה שיותר, ובינות לצירים, לנוח, להרפות, לא לדבר לא לזוז ולא לעשות כלום, הכי פאסיבית שרק אפשר.


להמשך הסיפור הקליקו למטה...

סיפור לידה של רועי (חלק שני)

המשך סיפור הלידה המצויינת של רועי שמספרת עינת

באמא אדמה תוכלו לקנות תרסיס אלופירסט לאחר לידה, ערכת פארטוקל (קל לידה) של ד"ר קיי, שמן עיסוי פרינאום ועוד. לתיאום סמסו 050-7950410