עד לפני קצת יותר מעשור, לא היו כמעט בכלל מרכזים להריון ולידה בארץ. גם מושגים כמו בית להריון ולידה או מרכז הריון ולידה לא היו מוכרים או שגורים כלל בפי נשים או זוגות בהריון, כי מי צריך מרכזי הריון ולידה כאשר את מעקב ההריון ואת ההכנות ללידה עושים בקופת חולים, הולכים ללדת בבית חולים וחוזרים למעקב אחר התפתחות התינוק בטיפת חלב, שוב של קופת חולים?

מי שנחשבו אז משוגעות לדבר, הקימו טיפין טיפין מרכזים בודדים וקטנים, אחד בתל אביב (שזה די מובן מבחינת גודל האוכלוסיה), אחד בפרדס חנה (מרכז “דרך אם” המיתולוגי), שני מרכזי הריון, לידה והורות בהוד השרון (למרבית ההפתעה, דווקא בעיר קטנה יחסית בשרון שניים) ואולי בעוד מקום אחד או שניים בארץ.

עם פרוץ טרנד ההריון והלידה לפני כעשור ועימו תחילת הפעילות של תנועת “נשים קוראות ללדת”, החלו להיות מוכשרות באופן המוני נשות מקצוע בתחומי ההריון והלידה. עשרות בתי ספר, מכללות, או בכל שם אחר, צצו כפטריות לאחר הגשם והחלו להכשיר נשים שחיפשו עיסוקים חדשים קרובים לליבן (רובן היו סביב תקופת ההריון והלידה של עצמן) במקצועות שברובם היו גם חדשים ומותאימים לרוח התקופה: דולות (דולה בתור תומכת לידה / מלווה בלידה, או דולה לאחר לידה – דולה פוסט פרטום), מדריכות הכנה ללידה, מנחות קבוצות אמהות ותינוקות, מדריכות התפתחות תינוקות, יועצות שינה לתינוקות ועוד ועוד).