.
חדשות

ברוכים הבאים לאמא אדמה

כל 4 שבועות, מתחילה סדנה חדשה.

סדנת ליווי התפתחותי - התפתחות ...

ביום שלישי בבוקר:
10:00 גילאי 6חד' ומעלה
11:15 הכנה להתהפכויות(3-6 חד)
12:30 סדנת מבוא לקטנטנים (עד 3 חודשים) - סדנה חדשה כל 5 שבועות.

שרי קרוכמל, פרט להיותה מנהלת אמא אדמה ומיילדת מוסמכת ופעילה בחדר לידה, היא גם מיילדת בית. לפרטים הקליקו מיילדת בית

פינוקי בוקר לאמהות ותינוקות

בכל יום רביעי בשעה 11:00 (חינם למשתתפות סדנת עיסוי המתקיימת לפני כן, 30 ש"ח לאורחות אחרות).

חובה לכל הורה! סדנאות חדשות כל שבועיים-שלושה. צפו בסרטון - סרטון וידיאו סדנה להחייאת תינוקות

יוגה לנשים בהריון

ראיתן כבר את סרטון וידיאו שיעור יוגה בהריון? לצפייה - סרטון וידיאו  יוגה לנשים בהריון

חדרי טיפולים ו/או אולם להשכרה ...

ניתן לשכור את חדרי הטיפולים (קליניקות) ואת האולמות במתחם המשופץ והמרהיב של אמא אדמה לסדנאות ופעילויות קבוצתיות.
שרון דרור או מנשא לופיקס? אולי מנשא יאמו? אנחנו נעזור לכם לבחור את המנשא הנכון לתינוק שלכם ולכם. אפשר לקבל ייעוץ והדרכה אצלנו, אפשר גם אצלכם בבית...

קורס דולות באמא אדמה

הכשרת דולות ונשות מקצוע בתחומי הריון ולידה באמא אדמה: קורסי דולות תומכות לידה, דולות פוסט פארטום (תומכות לאחר לידה), מדריכות הנקה, מדריכות עיסוי תינוקות, מטפלות ברפלקסולוגיה ועוד.
יצירת קשר
שם:
דוא"ל:
טלפון:
פרטים:
הרשמה לניוזלטר
יש להקליד את הספרות והאותיות כפי שמופיעות בתמונה

טיפולי רפואה משלימה כגון עיסוי, רפלקסולוגיה או שיאצו בהריון וגם זירוז לידה או היפוך עובר בעזרת רפואה סינית.

סרטון וידיאו יוגה לנשים בהריון
סרטון וידיאו יוגה לנשים בהריון
הטלפון של אמא אדמה
09-7408693
שעות הפתיחה של המרכז
ימים א', ב',ד',ה' 09:00-20:00
יום ג' 09:00-17:00
יום ו' 08:45-14:00
מועדי קורסים קרובים
ימי ו' בוקר 24.5.19
ימי ב' ערב 3.6.19
ימי ו' בוקר 28.6.19
ימי ב' בערב 8.7.19
יש כבר אלופירסט בתיק לידה שלך?

כאן תוכלו לקרוא על תרסיס אלופירסט המבוסס על אלוורה, המקל, מחטא ומסייע בהחלמה בעקבות קרעים או חתכים בלידה, או לאחר ניתוח קיסרי - ספריי אלופירסט 

פעמיים בשבוע:
יום שני 18:30
יום שישי 09:00
*יש להירשם מראש במשרד*
09-7408693

אהבתם? סמנו אהבתי... תודה.
שוברי מתנה
שוברי מתנה
 

סיפור לידה של נגה

סיפור הלידה של נגה מאת אמא שירה

כבר 6 וחצי שבועות עברו, הכל מאותו יום חרוט עוד היטב, איך לא, אבל הזמן שמאז טס, ועוד מעט הגוזל הקטן הזה יהפוך לתינוקת גדולה, ולילדה ממש, אז בחרתי לעצור לרגע ולספר.
נגה נולדה אחרי 41 שבועות וחצי (של שכרון חושים...) של הריון. לא ממש מפתיע, לאחר שאדם, אחיה, נולד אחרי 42 ויומיים.
אותו יום נפתח במוניטור שכבר העיד על צירים לא סדירים, אבל מאלה שלא מורגשים, ובעצם לא אומרים הרבה. אבל בשעות הערב, בדרכנו חזרה מארוחת יומולדת של סבתא של נגה, היתה לי הרגשה שאולי התנועות שאני חשה בקרבי הן לא רק תנועותיה, אלא גם התחלה של צירים, אבל זה עדיין לא היה ברור.

כשהשכבתי את אדם לישון כעבור שעה-שעתיים, כבר היתה לי הרגשה שאולי בעצם הפעם הבאה שאראה אותו תהיה כשתהיה לו כבר אחות.
כש"הלכתי לישון" בעצם כבר לא כל כך יכולתי לישון, הכרזתי ביני וביני שאלה כנראה באמת צירים, ובעיקר ניסיתי לנוח ולקחת לי את הזמן לעצמי קצת להתרגש.
כעבור איזו שעה, כבר הודעתי לבעלי, עופר, שכנראה כדאי לו גם לנוח, ושילך כבר לישון. הוא דווקא נרדם יופי...
וכשהשעון העיד על סדירות (מרווחים של כחמש דקות), וצירים ארוכים יותר (40-50 שניות), כבר התקשרתי לאמי, הסבתא השנייה, שמצפה ליום הולדתה עוד יומיים (כעת אפשר להבין שנגה בחרה להיולד ביום שבין ימי ההולדת של סבותיה...), שיתחילו להגיע.
ואז כבר פתחתי באריזה סופית של תיק הלידה (שבשאננות השארתי לרגע האחרון), והתקלחתי מקלחת מפנקת, ושתיתי לי תה פטל, שיהיה, לחיזוק מה שלא יהיה... ויצאנו שמחים ונרגשים לדרך, בסביבות 3 ומשהו בלילה, בדיוק כמו בלידה ההיא, לכבישים שאנחנו לא רגילים לראות פתוחים כל כך – בדרך לבית החולים "מאיר".
וממש כמו אז המוניטור היה מצוין, תנאי ראשון ללידה טבעית, הפתיחה היתה באיזור ה-3, והונחיתי להמתין קצת להתקדמות; אז הילכתי לי במסדרונות חדר המיון, תוך רקדודים קלים ו/או תנועות סיבוביות למיניהן בצירים, כשבטלויזיה הוקרנו בינתיים סרטי טבע שהראו לא פחות מאשר לידות של לויתנים או פילים וכיוצא באלה, ואני מצדי משתוקקת כבר להיכנס למתחם שבו אוכל להתרכז ולהתחיל במסע בלי ההפרעות שמסביב...
כשנבדקתי ע"י הרופאה היה קצת דימום, כמו אז... מה שגרם ליתר זהירות מצד הרופאה (אפילו שאני ג'ינג'ית ומסתבר שזה אופייני) וכמו אז... לא אפשרו לי בינתיים לידה בחדר הטבעי, אלא רצו מעקב צמוד וחיבור לכל מה שצריך ליתר בטחון.
מורגלים בכך, וכבר יודעים שגם כך ניתן ללדת טבעי, ניסינו לא להתאכזב, ובשלב הזה הבנתי, שכנראה שבשביל הג'אקוזי המיוחל אצטרך לטרוח וללכת לאיזה ספא, ולא סתם ללדת...
ושמנו לנו את האוסף הנבחר שלי ב-“I-pod”, ועמעמנו קצת את האורות, ופתחנו במסע, אבל הפעם, שלא כמו אז שהיתה לי דולה מקצועית ומדהימה, עופר היה הדול שלי, וייאמר כבר עתה, שעשה את תפקידו במסירות רבה.
הצירים עוד היו נסבלים בהחלט, ואפילו אפשרו לנו לדבר בין לבין. העברתי את חלקם על כדור הפיזיו, את חלקם על המיטה בעיקר בוריאציות של תנוחת שש (הכלב המפורסם), תוך לא מעט עבודת אגן, ונשימות שונות ומשונות. כל אלה באו די באופן אינטואיטיבי, וכך גם הצורך לגוון.
כעבור שעה וחצי – שעתיים, משלא היתה התקדמות גדולה בצירים, אם כי הפתיחה כבר היתה כ-5 אצבעות, הציעו לי לפקוע לי את המים. התלבטתי, כי היה לי די נוח בצירים הנסבלים האלה, אבל מצד שני... אולי ככה זה יימשך עוד נצח, אז נעתרתי להצעה.
ואז אכן, הקפיצה בקצב ובכאב היתה עצומה. וכבר לא היה פנאי לדיבורים ולבזבוזי אנרגיה מעין אלה, ובכל ציר שקעתי, והתנועעתי ועופר עיסה ותמך בכל אחד מהם, ובאמת השתדלתי כמו שכבר למדתי בפעם הראשונה, וכמו שחזרו ולימדו אותי, לנוח ולהרפות ככל שניתן בין לבין, בעיקר בהשתטחות קדימה, או על עופר.

ובלי שעבר הרבה זמן, ממש עשרות דקות, הצירים הפכו עוצמתיים וקשים עוד יותר, ואז היה אחד ממש עצבני, כזה שמביא את המחשבה של האם באמת אני מסוגלת להמשיך, ותוך כדי, אני זוכרת את עופר מדבר עם המיילדת (המקסימה מקסימה אגב, ענת חסון, נפלנו עליה במקרה), ומספר לה שאדם, בכורנו, נולד בשעה דומה ב-10:05, ומשום שהשעה היתה דקות אחדות לפני 10:00, אמרו לעצמם שטוב, הפעם זה יהיה קצת יותר מאוחר כנראה;
ואחרי כלום זמן, אם אינני טועה, ממש מיד אחרי אותו ציר עצבני, פתאום הרגשתי את הלחץ ההוא, והכרזתי עליו, וענת המיילדת, באה ואמרה שייתכן שכן, והנה הפתיחה כבר שש, והנה הלחץ הופך לברור ומיידי – לצירי הלחץ שאין לטעות בהם; היא שאלה איך אני רוצה ללדת, רציתי בתנוחת שש, אבל כך היה לה קשה להתקדם, אז עברתי לשכיבה על הצד; ופשוט לא האמנתי למהירות שיא בה הדברים קורים, עוד לפני שהספקתי להתייאש מהצירים הקודמים...
והנה כבר הקריאות המרגשות ש"הנה הראש", והרגשתי אותו...
ותוך רגעים, ב-10:05 בדיוק, לא יאומן, הפיצית כבר היתה מונחת עליי, הכי קסומה, הכי בוסרית, התינוקת שלי.
ובכיתי אתה מאושר והתרגשות, ודי מיד באה ההנקה הראשונה.

***

היה מושלם אם הייתי עוצרת כאן, אבל במציאות היה קצת קשה יותר; אל דאגה – הכל בסדר.
התחלתי להרגיש חולשה, ולחץ הדם שלי קפץ ולא התייצב, והמשכתי לדמם ולאבד דם.
ענת, המיילדת, עם הוצאת השליה לא היתה בטוחה שיצאה שלמה, אבל שתי רופאות שבאו וראו טענו שהיא כן שלמה; ענת חזרה והפצירה שלדעתה השילוב בין הדימום ומראה השליה מביאים לאותה מסקנה; הרופאה ביצעה אולטרסאונד שגם לא הראה שארית שליה; כך שכבתי כשעתיים, כשחוזרים ובודקים את מצבי, שמתייצב ושוב חוזר ומתבלבל, עד שבסוף, רק למען הזהירות החליטה הרופאה לשלוח אותי לחדר ניתוח, תוך הרדמה מלאה. לא היו לי די זמן ופנאי רגשי לעכל את המצב, כשעודני בוכיה ונרגשת הובלתי לחדר הניתוח, כשבינתיים בני המשפחה השמחים, כולל אדם, בדרכם לראותי...
ולאחר שהורדמתי לראשונה בחיי, כשלמולי צוות עטויי מסכות כמו בסרטים, התעוררתי כעבור כשעה ושוב רועדת ובוכה בטירוף, בלי להבין ממש למה... ואכן – נמצאה שארית שליה! – ענת צדקה!
וחוץ מחולשה הרגשתי בסדר גמור, אבל בגלל הפרוצדורה הועברתי למחלקה לסיכון גבוה.
הקטנטונת הובאה אליי סוף סוף, ופגשתי את כל המצפים כולל אדם המסכן שנאלץ לראותי שכובה על מיטה, מחוברת לשלל צינורות וחוטים, חיוורת ונפוחה....

אבל מכאן הכל רק השתפר, ולמחרת התעקשתי ועברתי למחלקה רגילה, בעיקר על מנת שהקטנה תוכל להיות צמודה אליי, גם בלילה.
וזהו זה, הברזל שצנח חזר לאיתנו, הפיצית כבר שמנמונת, ואני עייפה אך מרוצה. מאד.

באמא אדמה תוכלו למצוא כדורי פיזיו איכותיים מאירופה במחיר הכי זול בארץ, תרסיס אלופירסט לאחר לידה, ערכת פארטוקל (קל לידה), שמן עיסוי פרינאום ועוד.